רש"ש על זבחים קו.

גמרא יכול אף משנעשה אפר כו'. וכן העתיק הרע"ב. ותמה עליו התוי"ט דהל"ל לאחר שניתך כלישנא דמתניתין. ופשוט דהרע"ב כתב כן אליבא דהלכתא שפוסק כת"ק דברייתא וכ"פ הרמב"ם בחבורו. ונראה שהם מפרשים דניתך הבשר דמתניתין הוא סיום דברי ר"ש (ולא מסתם מתניתין) וכמו דשמעינן ליה בברייתא לגי' שלפנינו:

רש"י ד"ה דשויא חרוכא. דאותם קרינן בהו אבל פר לא מיקרי. כ"נ דצ"ל. והיה הגי' לפניו בדברי ר"ש הפר מטמא כו' כביומא ספ"ו ע"ש ובפירושו:

במשנה א"ל אף השוחט בפנים כו'. בתור"ע תמה מה זו שאלה הלא לקמן (ר"ד קט) תנן אחד כו' שהיה פסולן בקדש כו' חייב. וכן קשה לרבי ע"ש. ול"נ דע"כ כלל זה ל"ד דהתנן שם (ע"ב) וכלם שחסרו כ"ש כו' פטור. והרי היה להם שעת הכושר ואם עלו ל"י. ויוצא הוה דומיא דפסול חסרון כדאמרי' לקמן (קי) מה לי חסר מה לי יצא:

רש"י ד"ה עד כאן. עד המקרא הזה דלא יזבחו כו'. לכאורה ה"ל לפרש עד מקרא דלמען וכדמסיק וכ"מ להדיא בתו"כ ע"ש:

בסה"ד ועל העלאת חוץ. נראה למחוק דזה כתיב אחריו. והתוי"ט העתיקו בפרק דלקמן מ"ט כמו שהוא לפנינו ולא הרגיש: