רש"ש על זבחים קא:

גמרא (בסה"ע) וכדברי האומר יש מנחה בבמה. ולכאורה למ"ד אין מנחה בבמה יקשה ומן הקדשים ל"ל. וע"כ צ"ל אליביה טעם אחר. או מילתא דאתי מק"ו טרח וכתב לה קרא. וא"כ גם רב גופיה מצי סבר דאין מנחה בבמה. אלא דברייתא זו סוברת דיש מנחה בבמה. והוצרכתי לכתוב זה מפני שראיתי למחבר זמנינו שהקשה מכאן על התוס' לעיל (סח ב) ד"ה ונילף שכ' דהוי מצי לשנויי דרב סבר כמ"ד אין מנחה בבמה. אך הא ק"ל דסתם סיפרא מני ר"י והוא סובר לקמן (קיג) דאין מנחה בבמה. עי' שבת (ר"ד קלז) וש"ד:

רש"י ד"ה לייחס. שלא היה כה"ג אלא מפנחס. וכ"כ התוס'. וק"ל דהא עד אביתר שנסתלק בימי דוד היו כה"ג מזרע איתמר. עי' סוטה (מח ב) ובפרש"י שם. ובפירושו לשמואל (א' ב ל):

רש"י ד"ה שהרי הותרו לזר. וקדק"ד היה כו' ולא נאכל אלא ליום ולילה. תמוה דתודה ואיל נזיר ג"כ א"נ אלא ליום ולילה והן קדק"ל. ועמש"כ עליו לעיל (צז):

רש"י ד"ה בקדשים קלים. לא יחלוק כו' חולק בהן. וכן לקמן בד"ה לא בבמה. הזכיר חלוקה. האי קרא מוקמינן לקמן (קב) לענין אכילה. ולחלוקה ילפינן מקרא אחר מן כל זכר. ול"י מאי דחקו לפרש כן דהא המורם מהם (ר"ל מקק"ל) תנן בפ' איזהו דאינו נאכל אלא לכהנים כו'. ובבמה דהותר לזר הוא משום דשם אין שם קדושה עליהן יותר משאר הבשר כיון דאין נוהגין בה: