רש"ש על יומא ט.

רש"י ד"ה נפרשו. הואיל דלא פסדי כו'. לכאורה אפי' יפסידו מקשה דליפרשו וליסקו משום ספק איסורא כמו ת"מ שצריכין להפריש ולתת לכהן:

תד"ה תנן. ואמר היא הדא היא הדא ומשני כו'. כצ"ל:

תד"ה מע"ר. י"ל כיון דדבר מועט הוא כו'. ורש"י פי' בסוטה טעם אחר ועמש"כ שם בס"ד:

תד"ה ולא. וט' כ"ג היו עם יהוצדק. כצ"ל:

בא"ד לפי ששריה גלה בגלות יכניה כו' ויהוצדק שגלה בגלות צדקי' כו'. עמש"כ ע"ד בס"ד במ"ר נשא פ"י אות כ"א במ"ק:

שם בסה"ד בהגהת הגרי"פ צ"ל ועיין תוס' זבחים ק"א ב' כו':