רש"ש על יומא פז.

גמרא לא אביא הרעה בימיו טוב להטות צדיק במשפט טוב להם לצדיקים כו'. כ"ה הגי' בע"י. ודריש מלת טוב למעלה ולמטה. עי' מש"כ בק"א להט"א בר"ה ד"ה שייך לאבני שהם:

גמ' שם אם ממון יש לו בידך. כצ"ל וכ"ה בב"מ ובב"ב:

גמ' שם אמר עשאוני כאשפה כו' א"ל השתא כו' דכתיב לך התרפס כו'. נראה דמפרש התרפס כפי' המפרשים שהוא מלשון רפש או לשון דריסה לכן קאמר השתא ר"ל דכבר קיימתי התרפס צריכנא לקיים ורהב רעך לפייסך ולהוציאך מלבך:

גמ' שם ומחייה בקועיה. נראה דזהו מדה כנגד מדה שהוא חטא נגד רב בחמוס דברים וגם עתה שקראו אבא בשמיה וזלזלהו וחטא בקול היוצא מהגרון:

רש"י ד"ה מכתפי. באלונקי כו'. עי' ביצה (כה ב):