רש"ש על יומא פו.

גמרא יכול אף לא תשא עמהן ת"ל לא ינקה. המציין טעה כי הכוונה כאן עד לא ינקה האמור אצל לא תשא בעשרת הדברות אבל לא ינקה האמור בי"ג מדות מוקמינן ליה לקמן לשאינן שבין:

גמ' שם אמר שלשה הן ותשובה עם כאו"א. קשה להבין כיון דתשובה לבדה ג"כ מכפרת א"כ מ"מ ד' חלוקי כפרה הן. וישוב המהרש"א בח"א לא מחוור. ובתוספתא איתא דרי"ש גופיה אף דאומר ד' חלוקי כפרה הן עכ"ז חלקן כמו ראב"ע דהכא וצ"ע:

[שם תשובה ויוה"כ תולין כו'. בכ"מ פירושו דתולין היינו להגן עליו מן היסורים וכפירש"י לעיל (פה ב) והכא א"א לפרש כן דהא ע"כ נצרך ליסורין למרק. וי"ל] :

גמ' שם אביי אמר כדתניא ואהבת כו'. לכאורה נראה דר"ל דלפי שהבריות אומרות דתורתו הביאתו להמדות המגונות האלו ואומרות אוי לו שלמד תורה כו' א"כ מחלל כבוד התורה ומחלל ג"כ כבוד הנותנה ואין לך חילול השם גדול מזה. ופירוש הכתוב דבאמור להם עם כו' היינו דיאמרו עם ה' אלה ר"ל שלומדים תורתו ומארצו יצאו פי' יצאו מדרך ארץ והמוסר. ופרש"י בזה אינו מבורר בעיני:

גמ' שם ויהא משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת כו' אומרות עליו אשרי לו לפלוני שלמד תורה אשרי אביו כו'. כצ"ל כדלקמן באבל כו':

בתוס' ותירץ ר"י כו' לאפוקי הני כו' לאו לית בהו. וק"ל דהא חשיב התם פסח ומילה אף דלא מחייבי עלייהו חטאת ולית בהו לאו: