רש"ש על יומא פה:

גמרא ועבודה דוחה שבת ק"ו לפק"נ כו'. ואין לומר קבורת מת מצוה תוכיח עי' סנהדרין (לה ב) משום דהיא א"ד אה"ע אלא קודם שהתחיל בה וכ"מ שם דאמר רציחה תוכיח שדוחה אה"ע. והיא אינה דוחה לאחר שהתחיל:

גמ' שם ושמרו בני ישראל את השבת וגו' אמרה כו'. כצ"ל עי' פרש"י:

גמ' שם אר"י א"ש כו' וחי בהם כו' א"ר כו' לבר מדשמואל דל"ל פירכא כו' טבא חדא כו'. ק"ל דהא אונקלוס תרגמו וחי בהון בחיי עלמא ועי' פרש"י שם. ועוד ק"ל דמשמע דשמואל חדש דרשה זו והלא כבר קדמהו ר' ישמעאל בסנהדרין (עד). ועוד רי"ש גופיה מה לו לדרוש כאן ממחתרת כיון דאית ליה דרשה דוחי בהם:

רש"י ד"ה ומה מילה. לפי שחייבין עליה כרת לאח"ז. משמע דטעמא משום דהוה פקוח נפש. וקשה הק"ו שאמר כאן ומה מילה כו'. וגם אינו ודאי כ"כ שאם ימול למחר וליומא אחרא יפטור ג"כ מכרת. (וזה י"ל ע"פ מש"כ התוספות במכות (טו ב) בד"ה במאי קא מיפלגי ע"ש) ועוד לטעם זה אפי' שלא בזמנה תדחה את השבת:

במשנה אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר. עי' תוי"ט בשם הרמב"ם. וק"ל דהא מוקמינן מתניתין אפי' כרבי דיוה"כ לא בעיא תשובה. ולענ"ד נראה הטעם פשוט ביוה"כ כדאמרינן בגמרא אגב שאני. אך גבי אחטא ואשוב לא שייך האי טעמא כיון דשב ע"ז גופיה במה שבטח עה"ת ולכן בעינן ב"פ: