רש"ש על יומא פג:

גמרא מ"ס טבל חמור ומ"ס כו'. קשה דהא כבר אמר לעיל דפליגי בהכי. ונ"ל ליישב ע"פ מ"ש במ"א דאף דמאכילין את העניים דמאי מ"מ אם כבר הופרש ממנו תרומת מעשר ומעשר שני אסור להאכילם הואיל דכבר נקרא עליהם שם תרומה ומעשר והבאתי ראיה מהירושלמי פ"א דדמאי על מתניתין דחלת ע"ה כו' פטורין מן הדמאי. תני וכולן שקרא שם לתרו"מ או למעשר שני שלהן מה שעשה עשוי. וכה"ג מצינו בפ"י דתרומות מ"ו גבי עצי תלתן. (ודלא כמו שהבאתי בריש ברכות מהר"ן דפ' לולב הגזול) אלמא חזינן דחמיר תרומה מטבל בדרבנן. לכן אחר דמוקי לה בעציץ שא"נ דרבנן חזר ואמר דאפ"ה לבן תימא טבל חמור בו ולא כבדמאי:

גמ' שם וגוזזין לו את הכרישין כו' וא"צ לעשר כו'. ק"ל כיון דלא נתחייבו במעשר קודם השבת אלא עתה בשבת בא להם החיוב אין בהם איסור דהגבהת תרו"מ כמו גלגל עיסה ביו"ט עי' ביצה (רד"ט) ובתוס' שם ושם (בס"ד יב ור"ד יג). ואולי יש חילוק בין יו"ט לשבת בזה כמו דמצינו לענין טבילת כלים דלרבא שם (יח) ג"כ הטעם משום תיקון ויש חילוק בהן בין יו"ט לשבת שם (בע"ב). וראיתי להנו"ב חלק או"ח סי' ל"ו שכתב דלפי מאי דקיי"ל שבת אינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו איכא למימר דזהו טעמו דרבי דא"צ לעשר דכרישין שגזזן היום ודאי דל"נ מלאכתו בשבת. ואשתמיטתיה במחכ"ת הגמרא דשם (ר"ד יג) בהכניס שבלים למללן דרבי מחייב דזהו גמר מלאכתן. ונראה דהכא אפי' ר"י ב"י דשם מודה דתנן בפ"א דמעשרות מ"ה איזהו גרנן למעשרות כו' ירק כו' עד שילקט כל צרכן:

גמ' שם למזרחה של תאנה. ופרש"י שהשמש מכה כו'. וק"ל דא"כ למערבה נמי דמכה השמש שם מחצות עד הערב. ותו ק"ל דלדרומה עדיפא טפי דשם השמש מכה ברובה של יום ובמנחות (פה) איתא מן השדות המודרמות כו'. ואולי י"ל מפני שהרוחות המנשבות מב' צדדים אלו (רצוני מערבית ודרומית) קשים כדאיתא בב"ב (כה) ע"ש היטב מפסידים מגד הפירות:

רש"י ד"ה מים ראשונים. פונדקי ישראל כו' ומוכר לנכרי בשר חזיר כו'. עמש"כ במ"ר בלק אות מ"ה: