רש"ש על יומא עד.

גמרא והא משחק בקוביא מדאורייתא כו'. מה שהניח המ"א (בגליון) בצע"ג דדלמא סבר ר"ל כר"פ. לק"מ כי כן דרך הש"ס בכ"מ ומהן ריש ביצה (ג ב) אלא למ"ד את שדרכו למנות כו' וע"ש במהר"ם שי"ף [ועי' לעיל (ס) תד"ה אלא] :

גמ' שם וכל היכא דתני ענוש כרת ל"ת אסור והתניא כו'. עפרש"י. וצ"ל דהמקשה לעיל הוא ר' אילא או רי"ר בעצמו וכמש"כ התוס' לקמן (עו) ד"ה הני. ותימה שלא הביאו שם מכאן. ואולי מפרשי דקושיא זו הוא ג"כ מאותו המקשה דלעיל כאומר אל המתרץ דמשום ח"ש תנא אסור מה תאמר על הברייתא הזאת דתני אסור על ענוש כרת:

רש"י ד"ה ואליבא דר"ע. ור"ש פוטר ר"ש לטעמיה כו'. כצ"ל:

[שם ד"ה אב"א כי קתני. מתניתין כו' משום כו'. מלישנא דאשארא משמע דלא קאי מלת אסור אאכילה [אולם זה י"ל דכה"ג מצינו ג"כ בגמרא דחולין ר"פ השוחט] וע"ק מאי מייתי הש"ס מדתני רבה כו' וכי עד השתא לא ידע שהן אסורין. לכן נלע"ד דהאי כי קתני אשארא קאי אברייתא דהא דתני אע"פ שאמרו אסור בכולן לא קאי רק אשארא וכונתה על הא דתני רבה כו' דלא תני בה אכילה כלל ונכון בס"ד] :

רש"י שם ד"ה שבתון. שלא היו במשכן ואינן מלאכה גמורה. כצ"ל:

בא"ד ה"נ שבתון כו' להוסיף על כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אין לי. דגבי עונש לא כתיב כל אחלב כו'. ק"ל דהא בפסחים (מג ב) אמרינן אהך כל התם דליכא אוכלין מרבינן נאכלין וי"ל ע"פ מש"כ בס"ד בשבועות (לג) ע"ש: