רש"ש על יומא עג:

רש"י ד"ה שנאמר ויעל. אלמא לא בולטות כו'. ל"י מנ"ל דמקשה אהך מ"ד דא"ל שהיו בולטות כולן כאחת ויוכל לפעמים להיות שיעמדו שלא כסדר תשובת דבר הנשאל עי' רש"א בח"א:

במשנה אסור באכילה. עי' תוי"ט שכ' למה דפסק דחצי שיעור נמי מדאורייתא כו' דלח"ש תנן אסור. תמוה דלקמן בגמרא אמרינן דאפילו לר"ל תני אסור משום ח"ש דמודה דאסור מדרבנן. והוא בעצמו תפס בכזה את הרע"ב בפ"א דחלה מ"ט ע"ש:

במשנה שם וברחיצה. לכאורה הנ"ל דאינה אסורה אלא במים ולא בשאר משקין דאלת"ה סיכה בכדי נקט דתיפוק ליה דאסורה משום רחיצה. דהא אפי' מקצת גופו אסור ברחיצה ואפי' בצונן עי' שו"ע סי' תרי"ג. אמנם לפמש"כ שם ר"ס תרי"ד דסיכה אסורה אפילו להעביר הזוהמא משא"כ רחיצה עמ"א שם אין ראיה מזה:

במשנה שם ובתשמיש. בתור"ע מביא ירושלמי דמקשה ברחיצה הוא דאסור בתה"מ לא כש"כ ע"ש. וקשה דלמא בא לאסור אפי' העראה ככל ביאת איסור ועי' מל"מ פרק ג' מהל' ביאהמ"ק ה"ג. ועוד כיון דבע"ק טובלין ביוה"כ ה"א דמותר לשמש ולטבול אח"כ. ואם נפשך לומר. מ"ל כגון שהיה בע"ק:

רש"י ד"ה דברי ר"א. אכולהו קאי כו'. מש"כ בגליון בשם מ"א דהוכחתו הוא מדלא תני דיני דמלך וכלה אחר הפלוגתא. לא מחוור די"ל דתני כסדר שהזכיר בתחלה רחיצה קודם נעילה. ועי' לקמן (פד ב) ואם איתא כו' ליערבינהו וליתנינהו וליפלגו רבנן בסיפא. ויותר נ"ל דדייק מדתני והחיה בו' העיטוף ואם הוא התחלת דברי ר"א ה"ל למיתני בלא ו'. אבל אין אנו צריכין לכ"ז דלקמן (עח ב) מבואר להדיא בברייתא דחכמים אוסרין במלך וכלה ג"כ. אח"ז מצאתי בהה"מ ובלח"מ פ"ג מהלכות שב"ע הל"ח שהביאו ג"כ מהברייתא. שוב ראיתי בירושלמי וז"ל הוינן סברין מימר על סופה אשכח תני על כולהון:

רש"י ד"ה או בסתם. ומיהו כשאכל לא אכל אלא ח"ש. נראה דלא אתי לאפוקי אלא כשבלע בב"א [ואולי דאפילו בזאח"ז בכדי אכילת פרס כיון דמיצטרפי אהדדי נמצא אכיל איסורא] :