רש"ש על יומא עב.

גמרא המקרע בגדי כהונה לוקה. והא דתנן בפ' החליל מבלאי מכנסי כהנים כו' היו מפקיעין כו' בלו שאני דאינן ראויין עוד לשירות כדמוכח בקדושין (נד):

גמ' שם מי כתיב שלא יקרע. גה"ש הקשה בשם ק"ח מן ולא יסור לבבו דסנהדרין ע"ש. כאן לק"מ דהכא כתיב לא והתם כתיב ולא והו' משמש במקום למען. עי' תל"ע. ועי' תוספות יו"ט ר"פ בנות כותים שגם בלשון משנה ו' משמש במקום ש'. אבל קושייתו יפה על הא דבסמוך דכתיב ולא יזח בו':

גמ' שם מתקיף לה ראב"י ודלמא כי קא"ר חדקינהו כו'. נראה דצ"ל ודלמא הכי קא"ר כו' כדלעיל:

גמ' שם אר"ח ב"ח מ"ד עצי שטים עומדים כו'. בסוכה (מה ב) הובא כ"ז בשם ברייתא ומייתי מינה תנ"ה למימרא הקודמת שם ובעה"ג לא הרגישו בזה:

תד"ה נעביד. י"ל דהתם קאמר לחומרא. הגרע"א בחדושיו ביאר דבריהם דזהו חומרא דצריך להביא תוך ז' כו'. וק"ל דחומרא דאתי לידי קולא הוא דאם עברו הז"י ולא הביא יפטר:

תד"ה כתיב. ויותר הנל"פ כו' היינו שמושכין כו' להיות נראין בולטין בפרוכת כו'. תימה דאיך שייך זה בשעת סילוק מסעות והלא כבר נגלל הפרוכת כדכתיב שם והורידו את פרוכת המסך וגו' ואח"כ כתיב ושמו בדיו. ונ"ל דחסר בדבריהם מלת היו וכצ"ל שמושכין היו כו' ור"ל טרם נסיעתם כשעמד במקומו. ועתה היו צריכין להשימן שיהיו בולטין משני הקצוות בשוה כדי לנושאו בטוב:

בא"ד ובעשיה לא כתיב ויבא כדכתיב גבי ארון כו'. הרש"א תמה דבמזבח הנחושת נמי כתיב בעשיה ויבא. ול"נ דמאי דכתיב בפ' ויקהל בעשיית המזבח ויבא את הבדים פירושו שנסה להביאם בטבעות לראות אם יהיו מונחים שם בטוב לשמש בהם בנשיאת המזבח. אולם בפקודי בהקמה לא כתיב אלא גבי ארון להיותם קבועין שם תמיד ונכון בס"ד:

תד"ה שמעמידין. ואפ"ה תורת כלי עץ עליו כו'. כצ"ל: