רש"ש על יומא נה:

גמרא הלוקח יין מבין הכותים עומד ואומר כו'. כצ"ל. ותיבות ע"ש עם חשיכה ליתא בכה"מ שהובאה הברייתא הזאת וכ"נ מתד"ה הלוקח וכ"מ מפרש"י:

רש"י ד"ה משום דמחלפי. ונמצאו העבודות כסדרן של שעיר אחר פר כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה כולן עולות וד"ה וששה לנדבה צ"ל דבור אחד:

תד"ה והתנן. א"נ י"ל כו' משום חומר דא"א. אע"ג דממ"נ איננה א"א אי משום גירושין אי משום מיתה רק דאיכא חשש דיבמה לשוק מצאנו ג"כ בגמרא דב"ב (קלה) דקרי לכה"ג איסור א"א והרשב"ם הוסיף שם עוד דאיכא איסור חנק וע"ש במהרש"ל. ולהתור"ע בכתובות אות כ"ב ובגיטין אות כ"ו נראה דנעלמו דברי מהרש"ל הנ"ל:

תד"ה הלוקח. א"נ הכא מיירי במטהר יינם. כצ"ל:

בא"ד (בדף הסמוך) ובלא הפרשה א"י לשתות אותם התשעה כו'. נ"ל דהיה כתוב בר"ת ובלא"ה והמכוון דבלאו הכי שאינו יכול להפריש אותה מדה דת"מ. ג"כ א"י לשתות אותם הט' כו' והמעתיק טעה לפתור ובלא הפרשה:

בא"ד או כמו שפי' הרר"מ זצ"ל ומוהל בה"א מוזג. כצ"ל:

בא"ד בתוספתא דמסכת מע"ש. הוא בספ"ג: