רש"ש על יומא נה.

גמרא ריוח"א א"ק ולפני הכפורת יזה כו' לימד על הזאה ראשונה שצריכה מנין כו' מאי בינייהו כו'. משמע דמנין דז' הזאות גופייהו מעכבא לכ"ע ובת"י מביא מהתו"כ מדכתיב ז' פעמים ולא כתיב ז' טיפין פעמים משמע ליה שם מנין ע"כ. וז"ל התו"כ יזה שבע פעמים לא ז' טיפין (ולכאורה הנ"ל דזה דריש מן תיבת יזה כמו דדריש לעיל והזה ולא המטיף ואח"כ דריש) שבע פעמים שיהא מונה ז' פעמים כו' ע"ש. והנה בפר כה"מ ובפר הע"ד של צבור כתיב ג"כ שבע פעמים וא"כ יהיו צריכין נמי מנין. שוב ראיתי בתו"כ דדריש כן להדיא גבי פר כהן משיח (ודע דשם א"א לפרש כמו שפירשתי לעיל דהתם כבר דרש מן והזה לא המטיף ע"ש) ותימה דלא אישתמיט תנא לאשמעינן בדידהו דצריכין מנין וכן ליתא ברמב"ם:

רש"י ד"ה כשהוא מזה. ומזה למול פניו. נראה דפניו מוסב על הכפורת:

רש"י ד"ה מפני תערובות. שמא כו' ויקריב כו'. לולי פירושו הנלע"ד דהחשש הוא לטעות הבעלים דשמא המביא מעות לצורך קני חובה יטעה ויתנם בשופר נדבה. כי לטעות הכהנים אין לחוש דלבד דהם בעצמם זריזים ב"ד של כהנים היו משגיחים בזה כדאיתא בעירובין (לב):

תד"ה מפני (הב' בסופו). אבל חובה יכולין להקריב לאלתר. ול"נ דמחויבין דהמח"כ סומכין עליהם שיקריבום היום כדאיתא בעירובין שם: