רש"ש על יומא נג:

גמרא רבא חזייה לאביי כו'. כה"ג בשבת (לה):

במשנה משניטל ארון אבן היתה שם. ק"ל מדוע לא עשו ארון אחר בבית שני. ואי משום דכתיב ונתת אל הארון את העדות. דמשמע דעיקרו אינו אלא לצורך העדות הלא גם בחשן כתיב ונתת אל חה"מ את האורים וגו' ואפ"ה לדעת הראב"ד הבאתיו לעיל בספ"ק לא היו בב"ש ומ"מ עשו את החשן לתשלום הח' בגדים [ועי' לעיל (ה ב) וברש"י שם בד"ה דלא כתיב] . ואולי משום דכפל השי"ת בצווי נתינת העדות אליו בפרשת תרומה בפסוק טז וכא משמע דלעכב שנה עלייהו (ורש"י נדחק שם על כפילתו). וכן בפ' תשא (לא ז) כתיב ואת הארון לעדות דמשמע דאינו אלא לצורך העדות. ועיין רמב"ן בפ' עקב בפסוק בעת ההיא. ולשון המ"ר נשא פי"ב בדרשת אפריון זה הארון כך התורה נאה כו' אמר הקב"ה עשו לה ארון כו'. ולמ"ד שגלה לבבל ל"י מדוע לא החזירו כורש כשאר כלי בית ה'. מה שתמה התוי"ט על הרמב"ם ועל הריצב"א במקום עמידת ארון עמש"כ בב"ב (כה) בס"ד:

גמרא וכי מאחר שר"א מלמדנו פע"ר ושניה כו'. כה"ג בב"ב (קסח):

רש"י ד"ה לשמאל דידך. שהמתפלל כו' כאילו שכינה למול פניו כו'. סנהדרין (כב):

רש"י ד"ה נטל דם הפר. מסקנא דמילתיה דר"י כו'. וכ"מ בגמרא לקמן (נו ב) בההוא דנחית קמיה דרבא. ונ"ל דלקמן דתני נטל דם השעיר והניח דם הפר מצי אתיא כרבנן ופירוש והניח וכבר הניח ואתי לאפוקי דלא היה מערה כמו בסוף מתניתין. אבל הכא כבר תני והניחו על כן הזהב השני ודלא כהתוי"ט ע"ש: