רש"ש על יומא נג.

גמרא ותיפוק ליה דקא מעייל ביאה ריקנית. ק"ל להמפרשים דאיכא חיוב מיתה בחיסר מעלה עשן אף בקטורת דכה"ש דבהיכל (עי' מל"מ פ"ב מהל' כה"מ) וא"כ איצטריך לחייב משום חסרון. דמפני ביאה ריקנית לשם אינה אלא באזהרה כדאיתא במנחות (כז ב) ור"ש גופיה דמשני הכא כגון ששגג בביאה כו' מוקי לקמן לקרא זה דוכסה לשאר ימה"ש וכן ר"א דמוקי ליה לעיכובא עיקרו אינו אלא להיכל כמש"כ התוס' שם:

גמ' שם קרא לקרא. בכורות (נא ב):

רש"י ד"ה חד לעונש. ואלו לא ימות כו' אלא אביאה ריקנית. קשה דא"כ גם אזהרה לא נשמע מיניה לחסרון מע"ש ונימא דלא קאי רק אביאה ריקנית וכדדרשינן במנחות שם: