רש"ש על יומא נא:

גמרא ותיפוק ליה דאשר לו א"ר כו'. עי' פרש"י. וק"ל א"כ יותר ה"ל להקשות אר"א ור"ש דקרו ליה חטאת הצבור או דשותפין. ולע"ד נל"פ דהקושיא הוא על הא דפליגי בדמו של פר דהא בעינן משלו והרי הוא של כ"ג שמת [ואפילו לא שחטו עדיין עמש"כ לעיל] :

תד"ה תיפוק. כ"ש אי לא דרשינן הכי אלא הוה כו'. כצ"ל:

גמרא ואיסתפקא כו' ועבוד שתי פרוכת. לקמן (נד) איתא דגם בעלייה היו ב' פרוכת. ובכתובות (קו) פרש"י וגם הן במקום אמה טרקסין. משמע דבמקדש ראשון היה גם בעלייה אמה טרקסין. וקשה לפי מה שהביא התוי"ט היתה עלייה דמקדש ראשון גבוהה יותר מעלייה דב"ש בכמו שלשים אמה ע"ש וא"כ היכי הוה קם. וצ"ל דגם בו היו ב' פרוכת. ורש"י ר"ל נגד אמה טרקסין שהיה ראוי להיות:

ד"ה שתי. פרופות. צ"ל פרוסות:

רש"י ד"ה שולחנות צפון. עי' מהרש"א. אבל עדיין לא תיקן כלום דהלא רוחב גופו של כ"ג אמה עי' מנחות (צט) ברש"י ד"ה אלא למ"ד מזרח. ובשבת (צט) בתד"ה אמתא יתירה. וביותר שהיה נושא בידיו הכף והמחתה. וא"כ ע"כ כשהיה מגיע לשולחנות היה נצרך להתעקם לצד דרום ולילך נגד רוחב המזבח מכוון. והרי כמו זה היה יכול לילך לדרום המזבח. ולשיטתו היה צ"ל דצד הצפוני של מזבח היה משוך מחצי ההיכל ולדרום בכמו אמה. ולענין קושייתו נ"ל דאף שלא היה מרויח כלום לקצר דרכו בהתהלכו לצפון (ואם נאמר דהמזבח היה עומד מכוון באמצע ההיכל היה מרבה עוד בעיקומו אמה משאם היה הולך בדרום והמהרש"א ל"ד בקושייתו שלא היה מרוויח דאדרבה שהפסיד עוד) מ"מ צפון חשיב טפי כדאשכחן בשלהי סוכה דהנכנסין חולקין בצפון ע"ש בגמ' ופרש"י: