רש"ש על יומא מו:

רש"י ד"ה שבת. ודם נפסל בשקה"ח. לכאורה שפת יתר הוא דמאי חילול שבת איכא בזריקה עי' יבמות (לג ב):

תד"ה תחילתו. (בסופו). אבל הפשט ונתוח דמעכבי כפרה כו'. שם ליתא להאי. אלא שהתוס' עצמם מפרשים דזהו בכח המאמר דשם סד"א כיון כו'. אבל אינו מוכרח כלל דיל"פ וגלי לן רחמנא בנתינת האש אף דלא מעכבא כפרה בעיא כהונה וה"ה להפשט ונתוח אף דל"מ כפרה בעיין כהונה. שוב ראיתי להתוי"ט שם שכתבו כן: