רש"ש על יומא מ:

גמרא והא אמרת הגרלה מעכבא וכיון דקבעיתו שמאל כו'. לכאורה אף למ"ד הגרלה לא מעכבא יקשה כיון דקבעיתו כו' ועוד הא עכ"פ מצוה בהגרלה. ונ"ל דלמ"ד הגרלה ל"מ וא"כ עליית הגורל והנחתו כהדדי נינהו תרוייהו למצוה ולא לעכב לכן אפשר לומר דלא נקבעו עד הנחה. וקרא דונתן כו' י"ל דלא קפיד אלא שלא יקבעו לכתחלה באמירת פה אלא דוקא במעשה דהנחת גורל ויוכל לברור איזה גורל שירצה בימין ואיזה בשמאל ויניחם על השעירים ולא נצרך קלפי. (וגדולה מזו פרש"י לעיל (לז) ד"ה יכול הב'). אבל למ"ד עליה מעכבא והנחה לא א"א לומר דכהדדי נינהו ולא נקבעו עד אשר יניח ג"כ אלא ודאי דנקבעו בעליה לחודא ודו"ק:

גמ' שם ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת כו' סתם סיפרא מני ר"י. בתו"כ שלפנינו ליתא להך דרשה ואדרבה דריש מיניה דצ"ל בפה לה' חטאת וכ"מ ברש"י דלא מצא זאת בתו"כ. ונראה דבהא פליגי להתו"כ הוא"ו הא' הוא וא"ו המהפך והוא צווי שיעשהו חטאת בפה ולהברייתא דלפנינו הוא ו' העיטוף ושיעור הכתוב אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו (ר"ל הגורל) חטאת והוא לשון עבר כמו עלה דלפניו:

רש"י ד"ה ועד מתי (בסופו). אלמא וידוי לא מעכב. כצ"ל:

רש"י ד"ה כיון שעלה. ואיזו לעזאזל הס"ד ואח"כ מ"ד רש"י שוב א"צ. וקאי על שנויא דרבא:

תד"ה ועשהו (בסופו). כי ההוא דיגאלנו כדפירשתי. כצ"ל:

רש"י ד"ה מה. תדע דבפ"ק דיבמות פריך מאי איצטריך עליה כו'. כצ"ל: