רש"ש על יומא מ.

גמרא ואזדו לטעמייהו כו'. לפרש"י לא א"ש קצת ואזדו כו' כיון דבפלוגתא קמייתא לא נזכר ר"י. ועוד דבכ"מ דאמרי' ואזדו לטעמייהו היינו דשם פליגי בדבר אחר אלא דתלויין זה בזה והכא הויא אותה פלוגתא בעצמה. ולפי' התוס' קשה איך מוכח מכאן דלר"י הגרלה מעכבא דלמא משום דס"ל דבע"ח נדחים כדלקמן בפרק שני שעירים א"כ ע"כ צריך להביא שנים וממילא צריך להגריל משום מצוה וכמש"כ התוס' לקמן למ"ד דהגרלה לא מעכבא לר"י. ונ"ל לנטות קצת מדרך התוס' ולומר דהא בהא תליא דא"ת דהגרלה איננה אלא למצוה אמרינן דלא נאמרה רק בשנים אבל אם לא נצרך רק אחד אין כאן הגרלה כמש"כ התוס' לר"ש וממילא לא ידחה זה שהוא קיים הואיל דאין כאן חסרון מעשה הגרלה עי' לקמן (סד) בתד"ה התם בסופו. ובזה נתיישב לי פרש"י לקמן (סה) בד"ה להיות חי שכ' ובלא הגרלה א"א וזקוק לשנים. דלכאורה בלא"ה נמי זקוק לשנים דבשחוטין לכ"ע נדחין:

תד"ה ואזדו. ול"נ כו' וקאי כו' נהי כו' היכא דלא עלה הגורל כלל ואזדו כו'. כצ"ל ותיבת וכו' שבדבריהם למחוק:

בא"ד וכמו שפירשתי דלר"י כו' הכי תנן כו'. כצ"ל: