רש"ש על יומא לח.

גמרא וחזרו בית גרמו למקומן. לכאורה ה"נ להגיה יחזרו וכן לקמן בבית אבטינס. אכן יתכן דהם נשארו עוד בירושלים לראות איך יעשו האלכסנדריים וכיון שראו שלא הצליחו במלאכתם שבו אז לביתם אשר היה חוץ לירושלים כי אמרו שמעתה יוכרחו לשלח אחריהם למקומן וכן היה:

גמ' שם בכל יום היו נוטלין י"ב מנה כו'. נראה דר"ל בכל הימים טרם שהסיעום ממקומם היו נוטלין לכל שנה י"ב מנה. כי זהו גוזמא שכר כזה לכל יום. ובירושלמי ליתא לתיבות בכל יום והיום ע"ש והיפ"מ והק"ע ל"ד שפירשו שם בכל יום. שוב ראיתי ברש"י שבועות (י ב) ד"ה מפרישין שכתב גבי בית אבטינס דלקמן שהיו נוטלין בכל שנה י"ב מנה. הרי שכוונתי בעז"ה לדעת רבינו מאור עינינו ז"ל:

גמ' שם מגילת סממנים. נראה פירושו שהיו מצויירים בה תוארי הסממנים כמו שהם גדלים והיה רשום על כאו"א שמו. ורש"י ז"ל קיצר קצת במובן:

גמ' שם א"ל כ"ז שבית אבא היו קיימין כו'. בע"י הגירסא צנועין:

רש"י [ד"ה אלא ברית ים. ויש אומרים בריית ים. נראה דר"ל דלהי"א דבריה של ים בלעתה דרשי למלת ברותים כמו ברייתים] :

ד"ה ע"מ הכתב. קושר כו'. לקמן בגמרא איתא שהיה נוטל בין אצבעותיו. והרי יש ד' בין הביניים ושם יכול לאחוז בלתי קשירה. ולכאורה מכאן סתירה למה שהבאתי במגילה (ח ב) דאותיות השם צריך לכותבן כסדרן. דהא א"ר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו. אלמא דחשבינן לכ"א מהם כאילו הוא אחרון וא"כ ה"נ נחשוב כאילו האותיות הראשונות מהשם נכתבו באחרונה ויש לחלק. ועמש"כ לקמן (נז) בס"ד:

רש"י ד"ה שהללו. כמין תיבה פרוצה או כמין ספינה. כצ"ל. עי' ר"פ שתי הלחם: