רש"ש על יומא לז:

[רש"י ד"ה ואוגני כלים. בית אחיזתן. בעלמא פירש שהוא כמו זר סביב השפה. והוא מוכרח בנדה (ג ב) ובב"מ (כה). ונ"ל דגירסתו היתה ואזני כלים. וכ"נ מהתוס' ישנים שכתבו דלהכי לא פריך עלייהו נעבדינהו לדידהו דזהב משום די"ל דהכלים גופייהו היו מכבר של זהב רק דכניהם ואוגניהם היו של מין אחר גרוע משא"כ הידות אין דרך לעשותן ממין אחר גרוע דהרי הן עיקר נוי של הכלי ועיין ערוך ערך אגן] :

תד"ה אמר. אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד כו'. כצ"ל:

בא"ד והתמיד היה קודם הנץ בעה"ש. עמש"כ במגילה (כ) בס"ד: