רש"ש על יומא יא:

גמרא ושער המדי. הוא שער העשוי ככיפה כפרש"י וכדמוכח לקמן. וקרוב בעיני דצ"ל הטדי (וטעות המעתיקים בין ט' למ' רגיל מאד שקרובים בתמונתם בכתב אשורי) כי כן נקרא שער א' משערי הר הבית במדות פ"א מ"ג ושם פ"ב מ"ג איתא דהוא עשוי שתי אבנים מוטות זו עג"ז וכפי' הרמב"ם שם. ואולי שער העשוי ככיפה נקרא בא' הלשונות טדי. והתוי"ט הביא שם בשם ראבי"ה שגורס טרי ופירושו מוצב. והתוי"ט כ"ע שלא הבין ול"נ לפרש שהוא מלשון לעז וכמש"כ הרע"ב ברפי"ב דנגעים שלש בל"ר טר"י והוא ע"ש דתמונתו כדמות משולש לפי' הרמב"ם הנ"ל:

גמ' שם א"ק למען ירבו ימיכם כו' הני בעי חיי כו'. בגה"ש הניח בצ"ע דמה"ט ליכא לרבויי שותפים ע"ש. ול"נ דהמה מתרבו מגופיה דקרא מדכתיב ימיכם בניכם ל"ר וכדאיתא בחולין (קלה ב) ע"ש:

גמ' שם א"ק בבית ארץ אחוזתכם. נ"ל דר"ל מדכתיב בית בלא שום כינוי משמע בית מ"מ. וארץ אחוזתכם פי' א"י שנתנה להם לאחוזה:

גמ' שם ול"ק הא דאית בה בית דירה כו'. ולמסקנא אפי' דכפרים נמי דוקא באית בה ב"ד. וקשה במאי עדיפא בית השותפין דחייב מבהכ"נ דכפרים. ונ"ל משום דשותפין דרכן לדור בו אחד אחד זה שנה או שנתיים ואח"כ הב'. ולהכי אין להם חזקה זע"ז (ב"ב מ"ב במשנה וע"ש בפי' רשב"ם ובגמרא) ולכן נקרא מיוחד לכ"א בזמן שדר בו משא"כ בהכ"נ כולן מתפללין בה כאחד. (ובזה אולי יתיישבו פסקי הרמב"ם מתמיהת הר"ן בנדרים (מח) בד"ה ולא דברו ע"ש) אבל אם יש בה ב"ד לחזן א"כ היא מיוחדת לדירה רק לו לבדו. ונ"ל דלזה תכוון המשנה בביצה (לז) כלים המיוחדים לאחד מן האחים שבבית הרי אלו כרגליו דר"ל אף דעדיין לא חלקום וכולם שייכים בהם רק דבאותה שבת או יו"ט מיוחדים לאחד מהם להשתמש ואח"כ ישתמשו השאר כ"א יומו דאלת"כ תקשה פשיטא:

תד"ה שאין. גבי אביי ורבין דהוו אזלי כו' א"ל רבין לאביי ליעול כו'. כצ"ל: