רש"ש על יבמות פד.

במשנה כה"ג שקדש כו'. כ' התוי"ט כאן שנה רבי שדין יבום מן האירוסין. ולי עוד בפ"ב מ"ו מי שקדש כו' מת כו' חולץ וא' מייבם ומש"כ דכ"מ מרפ"ג דכתובות. ע"כ כוונתו למש"כ שם בד"ה ועל אשת אחיו ע"ש. אבל ממתני' גופא לא מוכח מידי דאדרבה דאם לא היתה זקוקה מן האירוסין הוה א"ש טפי דלא נצטרך לאוקמה בהני גווני שכ' שם. אבל שם פ"א מ"ב מוכח יפה ד"ז דאיתא שם חלוצה מן האירוסין:

שם תוי"ט ד"ה שניה. ואפי' בתולות דמותרות לבעל כו'. ל"י למאי דייק לכתוב דמותרות לבעל כו' הלא גם באסורות לבעל ומותרות ליבם דאיירינן בהו גם כן מ"ל כגון בת בת בן אשתו של בעל ועוד אחרות ע"ש:

שם תוי"ט ד"ה וחלוצה. וכן כו' לא כתבה כו' ולא בכה"ג. תמוה דלמה ה"ל לכותבה כיון שהיא אלמנה ואלמנה כבר כתבה. ובלא"ה אין ראיה כ"כ מהרע"ב דשם שהרי השמיט ג"כ בעולה לכ"ג דפסקינן לעיל (ס) כראב"י דהולד חלל. ומש"כ ועוד כו' אחות חלוצה מד"ס ומשם הביאו כו' ראיה כו'. נמשך אחר גי' הישנה בתוס' שם אחות חלוצה. אבל גי' משובשת היא דמאי ראיה מאחות חלוצה לחלוצה לכהן אלא דצ"ל חלוצה דרבנן וכן הגיה הרש"א שם: