רש"ש על יבמות סט.

תד"ה כי. דכל פס"כ נ"ל כו' מלא יחלל. עי' לעיל (ס א) פלוגתת ראב"י ורבנן וצע"ק:

בא"ד בסוטה שבא עליה בעלה כו'. תימה דא"כ היינו נמי כי תבעל כיון דכבר היא אשתו ואי כשגרשה מאי איריא סוטה ספק דאינה אלא בעשה אפי' סוטה ודאי דבלאו תפסי בה קדושין כדלעיל (מט ב) בתוד"ה סוטה:

תד"ה כ"ג. וי"ל דלגבי בן כו'. לפי מאי דקי"ל כראב"י לעיל (ס) וכטעמא דר"א שם דלא יחלל אכולהו קאי יהא מוכח מכאן דלא כהרמב"ם בפי"ט מהל' א"ב הל"ד דבבעל בלא קדושין לא חללה:

תד"ה והמפתה. כדקתני בגמרא. הוא לקמן (בע"ב) והמציין הרחיק המקום: