רש"ש על יבמות סג.

גמרא מלמד שבא אדם על כל בהמה כו'. עי' רש"א בח"א בשם החזקוני דצ"ל שנתעברו קודם לכן כו' (ול"נ דא"צ לזה דהא אמרינן בעלמא דבקומתן נבראו ובע"ז (כד ב) אמרינן דבת ג' שנים אינה נעקרת וע"ש (מו ב) תד"ה כשנרבעו) וכ"ע הרש"א הא משנתעברה אינה מקבלת זכר ואפי' ע"י אדם (כ"נ דצ"ל) כדמוכח בפ"ק דבכורות ונראה שכוון להא דאיתא שם (ח ב) והא קמשמשי כו' ע"ש וסובר דהכוונה היא על הא דארבעינהו ובמחכ"ת שגה בזה דהא אמרי' בע"ז (כד) דלמא רבעי לאימא כי הוה מיעברא כו' היא וולדה נרבעו ובבכורות ר"ל והא קמשמשי מעצמן:

שם שנאמר וירדו כו' אל הארץ יעמדו. כצ"ל וכן ברש"י:

שם זרע ולא תזבון קפוץ זבון ארעא. כצ"ל:

רש"י ד"ה רות. ויצאו ממנה חזקיה כו'. לא חשב את יותם אשר בסוכה (מה ב) ובפירושו שם מוכח דצדיק ועניו היה יותר משאר המלכים:

רש"י ד"ה דשדי בה כרבא. כמה דמסיק תעלא מבי כרבא. המציין הרחיק מקומו שכ"ה גם ביומא (מג ב):

רש"י ד"ה ואע"ג דכי הדדי. ואין לך שכר לפי השער. כצ"ל (רש"ל):

רש"י ד"ה אפיך לה. והוא א"ל עשי חימצי. כצ"ל: