רש"ש על יבמות ד.

גמרא ורבנן כו' בשומרת יבם הכ"מ. נ"ל טעמם מפני שמצינו זה הלשון ברות שאמרה ופרשת כנפיך על אמתך שהיה מעין יבום:

רש"י ד"ה מה שוכב. דכתיב באשה הנרבעת כו'. לכאורה תמוה דשוכב עם בהמה משמע באיש הבא על הבהמה וזה ילפינן בגז"ש תהרוגו מן כי הרוג תהרגנו בסנהדרין (נד ב) ואולי משום דמוקמינן שם האי קרא דכל שוכב כו' באם אינו ענין כו' לנשכב וזה דומה לאשה הנרבעת:

תד"ה דכתיב. וי"ל דהא דנשים פטורות בציצית כו'. והיקישא עדיף (מסמוכין). בהגהת הג' מוהר"א לנדא נדחק ליישב לפ"ז הא דפסחים דדרשינן דחייבות במצה מכח סמוכים דכל שישנו בב"ת חמץ כו'. ותמוה מאד לקרוא להא דל"ת עליו חמץ סמוכים דכיון דבחד קרא כתיבי הוה היקש גמור וכדמוכח נמי ממש"כ התוס' לעיל אע"ג דלאו היקש הוא כו' דתרי קראי נינהו:

בסה"ד ומיהו קשה כו' ה"ל למיפטרינהו מכלאים. והקשה בהגהות הנ"ל והלא השוה הכתוב אשה לאיש לכ"ע שבתורה והיקישא עדיף מסמוכים ונ"ל ליישב דכמו דשנינן בריש תמורה ה"מ עונש דשוה ביחיד ובצבור כו' ה"נ י"ל דכלאים הואיל דהותר מכללו בבגדי כהונה לא הוי בכלל דהושוו ונאמר זה משום הא דסמכינהו לציצית:

תד"ה וכי (בסה"ד). דאיש כאחיו מיותר דה"ל למכתב לכב"א תהיה ותו לא. דבריהם אינם מדויקים דאיש מ"ל למעוטי קטן כדאיתא התם בקדושין וע"ש בתד"ה איש: