רש"ש על יבמות כח:

גמרא ואי אשמעינן הכא אדרבה תרוייהו כו'. נראה הא דל"ק משום דליכא למיגזר כדלעיל מפני דרוצה ליישב בזה נמי הא דאיצטריך ההיא דפ' כיצד ודברי מהרש"א בזה מגומגמין:

במשנה או אשה ובתה כו'. כ' התוי"ט דהני שכיחי טפי כו' מבתו ובת בתו כו' וה"ה לכל העריות. הן רבים מתקשים בהבנת דבריו ונ"ל כוונתו דהוא ז"ל סובר בטעמא דר"ש דס"ל זיקה דאורייתא כמש"כ בסמוך דל"ת כו' דוקא כו' ובשאר עריות מודה דא"ז אלא מדרבנן מוכח להדיא דקמ"ל דזיקה דאורייתא בכל העריות וכ"כ לקמן במ"ז בדבור היתה אחת איסור מצוה וכ"כ הנ"י בטעמא דר"ש דס"ל דמדאורייתא זיקה ככנוסה דמיא כו' ע"ש ולהכי לר"ש אם היתה בתו נשאת לאחיו ולאח השני נכרית ומת הנשוי בתו תחלה ונמצאת זקוקה להנשוי נכרית לבדו ונעשית הנכרית צרת בתו בזיקה ואח"כ מת הנשוי נכרית אשתו פטורה אף מן החליצה דהויא צרת בתו בזיקה וזיקה דאורייתא לר"ש אבל באמת דברי הנ"י ודבריו דחויים במחכת"ה דזוהי סברת ר' אושעיא לעיל (יח ב) דס"ל לר"ש דזיקה דאורייתא אבל הרי איתותב שם ולמסקנא ס"ל לר"ש אין זיקה כלל לפי' הא' בתוס' שם (יט ב) ד"ה ר"ש:

שם או אשה ובת בנה ומתו הנשואין את האחיות הרי כו'. כ"ה הגי' ברי"ף ורא"ש ונכון:

תד"ה אבל. כדאמרי' לעיל. כוונתם להא דלעיל בהיפוך הדף בסה"ע והמציין שגה:

בא"ד דהתם איכא ערוה דקמוכח שאינה כו'. לכאורה מה זו הוכחה יאמרו שהוא משום אחות אשה וי"ל משום דא"כ היה אסור לבטל מצות יבמין: