רש"ש על יבמות כה.

תד"ה ואכתי. והכא בעל והכא בעל הוציאה כו'. כצ"ל:

במשנה הרגנוהו ל"י את אשתו. מש"כ התוי"ט לקמן במ"י ד"ה מיאנה בסופו בשם הב"י דלא ששנים מעידין כן אלא כלומר כו' נעלם מכת"ה שכ"כ התוס' בכתובות (כב ב) ד"ה כגון וגם הב"י כיון עליהם כמו שנראה מדבריו עי' בו ומש"כ שם על לשון הרע"ב שה"נ להגיה בו במקום דק"ל דקמ"ל אבל לשון משום לא דייק לפום כך אם נגיה דס"ל תחת דק"ל יהיה מדויק גם מלת משום:

תד"ה הוא ואחר. כשיש עדים שנרבע לרצונו ודאי פסול והוי כנמצא כו'. כצ"ל: