רש"ש על יבמות יח.

גמרא וא"א יש זיקה ה"ל צרת אשת אחיו שלהב"ע בזיקה. לכאורה לפי פרש"י לקמן (למ"ד א' בסופו) בדברי רב אשי דאי לא כנסה הויא מותרת כו' דוק שם היטב ה"נ הראשונה אינה נופלת מכח אחיו השני (אולם רש"י בעצמו תברי' לגזיזיה שם בעמוד ב' ומוכרח שם אליבא דרבא ע"ש ובמש"כ שם בס"ד) ואולי יש לחלק כיון דכתיב כי ישבו גו' א"כ אינה זקוקה לו כלל מכחו של ראשון ועי' לקמן ע"ב ברש"י ד"ה ולא מת א"נ לא יבמה כו' (אך שם אזיל אי ס"ל לר"ש יש זיקה מה"ת) וע"ע שם בסה"ע בגמרא יבומי תרוייהו לא דדלמא יש זיקה כו' (אמנם גם שם איירינן לר"ש):

שם ומי ס"ל לר"מ אין זיקה כו'. ר"ל וע"כ טעמא הכא כיון דמת פקע ליה זיקה ודו"ק:

רש"י ד"ה יבומי לא מייבמה. שכשנפלה לפני אחיו כו' שהיתה לאחיו בה. כצ"ל:

רש"י ד"ה ר"מ היא. בפרקין. הוא לקמן (יט):

רש"י ד"ה הא דרב יהודה. כצ"ל:

תד"ה והאי. עי' מש"כ על דבריהם לקמן (ל):

תד"ה הני. הלשון מגומגם כו'. אולי יש ליישבו ע"פ מש"כ רש"י לקמן (ל ב) בד"ה זו היא למעוטי מת בלא גרש וא"ת כו' הויא אשת ב' מתים כו' לזה קאמר הני מתרי בתי קאתיין ר"ל הני דאחיות נינהו ודאי מתרי בתי קאתיין דהא לא היתה אפי' זקוקה לאחיו השני שמת אחריו דהרי היא אחות אשתו ועוד דהא אין זיקה וליכא למיגזר כלל משום אשת ב' מתים: