רש"ש על יבמות יג:

גמרא כל תיבה שצריכה למ"ד כו' כגון מדברה. הוא ביהושע י"ח מלכים א י"ט:

תד"ה כיון. ואע"ג דכתיב נמי ה"א בתחלה כו' כמו המדברה. ה"נ כתיב החוצה (בראשית טו ה) דפרושו אל החוץ וטובא דכוותיה:

תד"ה דלא. הלכך לא פקע. (מה שהעיר הגרי"פ כבר קדמו בזה המהרש"א) לכאורה קשה ס"ס ה"ל צרת ערוה משום איסור אשת אח מאביו עי' לקמן (לב א) תד"ה לא פקע ובמש"כ שם וי"ל דס"ל לב"ש כיון דאין איסורא אלא משום אשת אח שמת עתה אין סברא לאסור צרתה וכמש"כ לעיל (יב):

גמרא אמינא לך איסורא כו' זמנים הרבה תקנו כו'. מזה לא מוכח דאם קרא בזמן חבירו דלא יצא (עי' רש"י ד"ה אמינא לך) ויותר ה"ל לאתויי דרשה דזמנו של זה לא כזמנו של זה דאיתא התם: