רש"ש על יבמות יג.

רש"י ד"ה נתגרשו. ואפי' כנס כו' ולבסוף גירש כו' כדקתני ומתה בתו כו'. קיצר קצת דעיקר הוכחה הוא מדקתני היתה בתו כו' ולו אשה אחרת מתה בתו כו' משמע דמתה אחר שהיתה לו אחרת:

רש"י ד"ה וכנסה המגרש. שנשוי אחות אשתו של זה הראשונה כו'. כצ"ל:

תד"ה רב זביד. ומיהו זמנין לא אתו כו'. כצ"ל:

משנה שש עריות חמורות כו' צרותיהן מותרות. הרמב"ם בפיה"מ הביאו הרע"ב פי' דאפי' נשאו לאחיו בעבירה צרותיהן מותרות ע"ש ותמוה דהא אמו דהיינו אנוסת אביו כדאיתא לעיל (י) אפי' לר' יהודה קדושין תופסין בה לאחיו וא"כ תפטור צרתה וכדא"ל רבינא לר"א שם לר"י נמי מ"ל דאי עבר ונסיב ובתוס' שם ד"ה לר"י הוכיחו שפיר דע"כ מתניתין סברה דלא כר"ע דאמר א"ק תופסין בח"ל והיה אפשר לומר דהרמב"ם ס"ל כמש"כ הרשב"א דלוי דאקשי לרבי ליתני אמו אנוסת אביו ס"ל דאמו דקתני בשש עריות היינו נשואת אביו וכן ס"ל להנהו דלעיל דתירצו לדרבי מלבד רב אשי והרמב"ם מפרש ג"כ דלא כר"א אבל במשנה דלעיל כתב בעצמו דמתניתין סברה כר"י וסיים שם שהיא לסברתו במדרגת אשת אב וצע"ג: