רש"ש על תענית יז:

גמרא אלא פרועי ראש מנלן. עמש"כ בזה במו"ק (כד) בס"ד:

שם ומינה מה שתויי יין דמחלי כו'. כצ"ל ועי' רש"י ד"ה ה"ג:

שם אף פרועי ראש דמחלי עבודה. הגבו"א הקשה א"כ אמאי שיירי' למחשבי' ברפ"ב דזבחים גבי הני דמחלי עבודה. ותימה דאמאי לא מקשה משתויי יין לכ"ע. ועוד דטרח למצוא מאי שייר דהאי שייר והאיכא שת"י. גם נראה דאישתמיטתיה דברי התוס' שם ד"ה זר ובמנחות (ו) ד"ה שקמצן:

רש"י ד"ה ה"ג ומינה כו'. קשיא ל"ג כי גמירי כו'. כצ"ל. ור"ל דל"ג כי גמירי כו' אלא קשיא ותו לא ועי' בפירושו בסנהדרין ודלא כהגרי"פ שם בהגהותיו:

רש"י ד"ה דר"ח. וקא בעי כו' ערל כו' מנלן ואר"ח כו'. כצ"ל:

תד"ה דבר. ערל שאסור באכילת קדשים דדרשינן כו' בג"ש תושב כו'. שם לא נאמר הג"ש אלא לתרומה ועי' תוס' שם ד"ה דפסח גופי':

בא"ד וי"ל דחלל יוכיח כו'. והא דברפ"ב דזבחים יליף תנא דבר"י לזר דמחלל עבודה בק"ו זה מבע"מ ול"א חלל יוכיח היינו כמש"כ התוס' שם בד"ה זר שאינו אוכל ע"ש וה"נ חלל אינו מוזהר. אבל הכא גבי ערל דלא מצינו בו ג"כ אזהרה שפיר איכא למימר חלל יוכיח. וכן לא"נ שכ' התוס' לקמן ל"ל טמא יוכיח כדאמר התם משום דהכא ל"ל הצד השוה שבהן שמוזהרין כהתם דהא ערל אינו מוזהר ע"ש תד"ה אף. ולא עמדתי על ס"ד הגבו"א שכ' שנעלם מהם הגמרא דזבחים הנ"ל: גם מש"כ דחלל אם עבד משנודע עבודתו מחוללת וע"כ לא מכשירינן אלא מה שעבד קודם שנודע ע"ש. אישתמיטתיה שגם דעת הרמב"ם בפ"ו מהל' באהמ"ק הל' י' כהתוס' וע"ש בכ"מ: