רש"ש על תענית יז.

גמרא ת"ר מפני מה אמרו אנשי משמר כו' שמא תכבד כו'. בגבו"א לקמי' בד"ה אסור כו' כל אותו היום הב' משמע דפשוט אצלו דיותר מרביעית אסורין אף בלילות. וכוונתו נראה משום דאמרי' לקמן דביותר מרביעית כש"כ ששינה משכרתו וא"כ לא יהיו יכולים לסייע למחרת ביום. והוא תימה דלפ"ז לא יהיה החילוק בין ימים ללילות אלא ברביעית מצומצמת. ובאמת הא דאמרי' דביותר מרביעית לא מהני שינה היינו כל שהוא אבל הרבה מפיגה כמש"כ הכ"מ בפ"א מהל' באהמ"ק ה"ה וכאשר יעיד ג"כ הנסיון. ולשון הרמב"ם שם אלא ישהה כו' ע"ש. וחשש דשמא תכבד אינו אלא משום קרבנות יחידים שמא ירבו להביא וז"א אלא לאחר תמיד של שחר ויש די שהות:

שם כל כהן שמכיר כו' אסור כו' כל אותו היום. מה שהקשה הגבו"א דליתסר נמי כל השבת בימים שמא תכבד כו' ע"ש. נ"ל דלק"מ דז"א אלא משום קרבנות יחידים כמש"כ בסמוך. והתוס' כתבו לקמן דחשש שמא יבנה אינו אלא משום קרבנות צבור שדוחין אה"ט:

שם רבי אומר כו' שתקנתו קלקלתו. עי' רש"א בח"א שכתב ולולי פרש"י נראה דל"פ רבי אלא בדלא מכיר כו' ע"ש. בעיקר פירושו נעלם ממנו שכבר קדמו הרמב"ם בפ"א מהל' באהמ"ק ה"ז ע"ש. אבל מש"כ דטעמא שמא אינו כהן לא מחוור דהא מיירי ביודע שב"א קבועין שם לפי הגירסא שלפנינו וגי' רש"י. והרמב"ם שם כתב טעם אחר. ובכ"מ שם נראה דיש השמטה וכצ"ל ובמכיר משמרתו ואינו מכיר משמרת ב"א שלו וכן באינו מכיר כו' אינו גורס כו': ונל"פ ע"ד הרש"א דרבי לא קאי רק על מי שאינו יודע שבתי אבותיו קבועין שם וכולה רבי היא (כה"ג מפרש הש"ס בכ"מ) ולכן א"ש מה שמדייק לקמן מאביי מכלל דרבנן אסרי ולא מייתי מרישא דברייתא להדיא ורש"י נדחק בזה:

רש"י ד"ה ובשעת מלחמה. ול"י מנא איתפריש כו'. עי' בר"ן. ומה שהוסיף רש"י מלכיות צ"ע מנ"ל הא דלא הוזכרו לא במשנה ולא כאן בדברי הגמרא וע"כ לא אמרינן להו אלא בר"ה וביובל:

רש"י ד"ה המכיר משמרתו. מיהויריב. כצ"ל ברי"ש וכן לקמן בסמוך:

רש"י ד"ה קבועין. שלא נתחלל ב"א שלו כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה רבי אומר (בסופו). ולשמא יבנה ל"ח. (עי' עירובין מג ב) בתד"ה ואסור. ולהגבו"א אישתמיט התוס' הזה. אך מש"כ התוס' שם דאפשר דישן מעט. תימה דהא אמרינן לקמן דביותר מרביעית לא מהני:

רש"י ד"ה ומשמרות מתחדשות. ומשמרה שלא ראתו עד עכשיו ובאה כו'. כצ"ל:

תד"ה ויודע. דיין שבתוך הסעודה אינו משכר. הוא ירושלמי הביאו הרשב"ם בפסחים (קיז ב) במשנה וע"ש ובהגר"א באו"ח סי' תע"ג סק"ח: