רש"ש על תענית טז:

גמרא ואלא במקדש מהו אומר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מה"ע ועה"ע. הוא לשון הכתוב בד"ה (א טז לו) ע"ש:

שם ברוך גואל ישראל. עמש"כ בזה בברכות רפ"ט:

שם וחזן הכנסת אומר להם תקעו כהנים בני אהרן כו' הריעו הכהנים בנ"א כו'. לפלא בעיני על הגבו"א שמשבש הספרים במשנה וגורס בין בתקעו ובין בהריעו תרוייהו בני אהרן הכהנים ע"ש שלא נסתייע מכאן:

שם ת"ר על הראשונה הוא אומר כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה חזן הכנסת. וחוזר חזן כו' אע"פ שאמרו אותו זקן. נראה דלשון חוזר דחקו דמשמעו דחוזר וכופלו. ולע"ד יל"פ דהש"צ אומרו ורק פעם אחת אחר הברכה (עי' בר"ן) ולישנא דוחוזר הוא לפי שהפסיקוהו העם בעניית בשכמל"ו והחזן באמירת תקעו כו'. לכן אמר שאחר כך חוזר הש"ץ לתפלתו ואומר מי שענה כו':

רש"י ד"ה ואית דאמרי. כלומר איכא דמתני הכי. הס"ד ואח"כ מה"ד וכן הנהיג. מנהג זה (ר"ל האמור למעלה) אמקדש קאי (ר"ל דקאי אמקדש ואולי שכצ"ל בדבריו):