רש"ש על תענית טז.

גמרא בכל צרתם לו צר. עי' רש"א בח"א שכ' דאיכא למ"ד ארוסה שגירשה מותר להחזירה. ובמחכ"ת שגה במאי דאיתא ביבמות (יא ב) לריב"כ המחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת. אבל התם המכוון שנתארסה לשני כפרש"י שם וכדמוכח נמי שם (דף פח). ועי' בגיטין (דף פט) ובשו"ע אה"ע סי' מ"ו ס"ה. והא דכתיב ברה"פ כי יקח איש אשה ובעלה. הא דרשינן ליה להאי ובעלה בקדושין (ט ב) ע"ש. וכן אנכי תמה על מהרשד"ם שהביאו המל"מ בפ"י מהל' גירושין הכ"א שכ' דקרא דכי מצא בה ערות דבר בנשואה מיירי מדכתיב ובעלה ע"ש. ובזה נ"ל הא דפסיקא ליה להש"ס ביבמות (נט) דגרושה דכתיב גבי כ"ג איירי אף מן האירוסין הוא משום דעיקר דין גירושין כתיב בהאי פרשתא דכי יקח כו' דמיירי בארוסה לכן סתם גרושה וודאי קאי אהך. שוב מצאתי בספרי שם דדריש לאסור ארוסה שגירשה לחזור מלא יוכל כו' הראשון ע"ש בפי' ז"א. ובזה יהי' דברי מהרשד"ם מיושבין (גם מהל"י מנ"ל דהמל"מ) ובעיקר דברי הרש"א שבעוה"ז לא היה דבוק בהשי"ת עם ישראל רק כארוסה אבל לעתיד יהיה לו דבוק עמם כנשואה. כן מבואר להדיא במ"ר שמות ספט"ו ע"ש:

שם א"ב עפר סתם. נ"ל דר"ל היכא דליכא אפר מקלה דומיא דא"ב קברי נכרים דבסמוך. אבל אי איכא אפר כ"ע מודו דעדיף טפי דאלת"ה למאי נקיט במתניתין אפר מקלה וכ"נ מפרש"י במשנה ומהר"ן בגמרא:

רש"י ד"ה למתבייש מאחרים. עי' רש"א שהביא מהר"ן דאדרבה מתבייש מאחרים קיל. וקשה דבסנהדרין שם מוכח להדיא כפרש"י ע"ש:

רש"י ד"ה נשא לבבינו. עם הכפים צריך לישא הלב לשמים. מפרש כפים מלשון כף יד. ומש"כ לשמים הוא מסיפא דקרא אל אל בשמים והרש"א בח"א לא הבין כן ע"ש:

תד"ה אפר. דאילמלי כו'. כצ"ל ביו"ד בסוף: