רש"ש על תענית יד.

גמרא שבהן י"ח התרעות כו'. הקשה הגבו"א דהא כ"א הוו דגם בברכת גואל היו תוקעין כמבואר בפרק דלקמן ותירוצו דחוק. וכבר קדמו בהקושיא הלח"מ בפ"ד מה"ת הל' י"ז ותירץ דלא חשיב אלא הבאות מחמת ברכות הנוספות:

שם והתניא כו' חגב כו' מדצעקה בפה התרעה בשופרות. עי' בב"ק (פ ב) תד"ה על החגב שכתבו וי"ל דהתם בפה. וק"ל א"כ תסייע מתני' זו למ"ד התרעה בפה:

רש"י ד"ה מילי דצינעא. מתריעין בבהכ"נ וכ"ד נמי בבהכ"נ. ר"ל אלו היו מתריעין או מתפללין כ"ד בשלש שניות היו בבהכ"נ. אבל בשבע אחרונות היה הכל ברחוב כמבואר בפרק דלקמן ובר"פ בני העיר:

רש"י ד"ה בשופרות. וסתם תרועה פשוטה לפניה ולאחריה כו' על כל ברכה יבבא אחת. לקמן (טז ב) מבואר דבאחת היו תוקעין ומריעין ותוקעין ובאחת מריעין ותוקעין ומריעין וכן כולם. וכן תפס הלח"מ שם את הב"י בסי' תקע"ט בכזה ע"ש:

רש"י ד"ה כי פליגי בעננו. במתריעין דאמרינן בעלמא כו' והאי דקתני בעלמא מתריעין בעננו. ר"ל בעננו לבד ולא בשופרות וכן הבינו הגבו"א. והא דלא פי' כפשוטא דפליגי במתריעין דמתניתין שלפנינו וסובר דנכלל בה תרוייהו שופרות ועננו. משום דא"כ הוה א"ש גם לדידי' הא דלא היו מתריעין (ור"ל בשופרות ועננו) אלא צועקין (לבד). וכן לא הוה א"ש גם לדידיה הא דעל אלו מתריעין בשבת. ולחנם גמגם עליו בגבו"א: