רש"ש על סוכה מח.

תד"ה רגל (בסופו) משא"כ בשאר ימי החג כו' אלא חציו היום וחציו למחר. וכ"כ הר"ן בסוף מכלתין וצ"ע דז"א אלא במזמור בינו בוערים ע"ש בגמרא:

במשנה מלמד שחייב כו'. עתוי"ט ומש"כ וכתיב בפ' עשר תעשר כו' מלשונו משמע דקרא קמא שהביא הוא בפ' אחרת ובאמת שניהם בפ' אחרונה דעת"ע ולשון רש"י בזה מדויק והוא ז"ל לא העתיקו כראוי ומש"כ עוד דשלמי שמחה א"ד אה"ש דדוקא ביו"ט פליגי כו' ג"כ ל"ד דש"ש לכ"ע מביאין ביו"ט וע"ש בד"ע מהגמרא דמוכח להדיא דאף לב"ש מביאין:

תד"ה פוחת ותימה כו'. ועי' ר"ן ולעד"נ דהכוונה דישים אח"כ על מקום הפחת סכך פסול (דאיך ישב תחת אויר מגולה) וקאמר ד' דמהני לפסול אף בסוכה גדולה: