רש"ש על סוכה מז:

גמרא וסבר ר"י שמיני טעון לינה והתניא כו'. ק"ל מאי פריך דהא בפסחים (צה ב) מסקינן דתרי תנאי אליבא דר"י בזה ע"ש ועל דהתם ק"ל מדוע לא משני דהאי תנא ס"ל כוותי' בחדא ופליג עליה בחדא כדמשני בד"ט ומהן לעיל (לג ב) ולקמן (נד ב) וביותר קשה דמצינו לר"מ ביומא (נא) דפ"ש דוחה אה"ט וי"ל דאתיא כוותיה ובלינה ל"ל דר"י וכמו דדחי בסמוך ודלמא ראב"י היא כו' וצ"ע:

שם דתניא רי"א והניחו זו תנופה כו' כשה"א והנחתו הרי הנחה אמור המא"מ והניחו כו'. כן הגיה הגר"א ז"ל בשנ"א פ"ג דבכורים מ"ו ובהגהותיו כאן ט"ס [בהגהות הגר"א שלפנינו תוקן] :

שם מאי הוה עלה. קשה וכי מפני שנדחה הסייעתא ידחו דברי ריו"ח ומאי בעי וי"ל מפני דלאחר שחידש בה"מ ותפלה א"כ אדרבה יהי' סתירה דמדוע שייר זמן ותיובתא מ"מ ליכא דהרי שייר ג"כ פייס:

רש"י ד"ה ה"ג מאי לאו כו'. נ"ל דכוונתו למחוק למעוטי קמא דבגי' שלפנינו דבאמת אין לו ביאור:

רש"י ד"ה לא למעוטי. אבל שבועות לא הזכירו הגמרא וי"ל דהוא נמי בכלל טעון ששה משום דגם לו תשלומין כל ז':

רש"י ד"ה טעונין קרבן ואין טוב אלא שיר כו' דכתיב כו' ומטיב נגן. כ"ה בירושלמי אבל בגמרא דילן בערכין (יא) יליף לה מן בשמחה ובטוב לבב ע"ש:

בא"ד ובספרי פ' תבא. כצ"ל:

רש"י ד"ה והנחתו זו תנופה והניחו לפני מזבח ה' כו'. כצ"ל:

תד"ה הבכורים. בפ"ג דבכורים כו'. כצ"ל:

בא"ד אבל בספרי פ' תבא. כצ"ל:

בא"ד והתם בספרי דרש תנופה. כצ"ל:

בא"ד והתם משמע דר"א מייתר ליה. כצ"ל:

תד"ה כהן. ובירושלמי דסוטה משמע קצת. כצ"ל: