רש"ש על סוכה לו.

גמרא ניקב נקב מפולש במשהו. עפרש"י ונ"ל דנקב לא נקרא אלא אם נראה וניכר אבל אם נקבו במחט דק ואינו ניכר דהיינו שליחותו מלאתו (כמו שהבאתי בחדושי שו"ע סי' תרמ"ח ס"א) כשר. וכן נ"ל דה"ה לטריפות וזהו ששאל הש"ס בחולין (נ) על הא דארשב"ג בני מעיים שניקבו וליחה סותמתן כשרה מאי ליחה משום דאם ר"ל ליחת גוף המעיים פשיטא דכשרה לכ"ע דאין זה נקב ובזה א"ש מה דחשיב ג"כ נסדק להפוס' דא"פ עד שנסדק מב' צדדים או שהגיע לחדרי הזרע דתיפוק ליה משום ניקב דנסדק הוא באינו ניכר ועט"ז תרמ"ח סק"ט והנלע"ד כתבתי ועוד זכר לדבר הא דאמרינן בשבת (קח) כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב:

[שם מאי לאו כו' וסרוח מבפנים. קשה דלמא ר"ל דגם חדרי הזרע נסרחו. וי"ל] :

רש"י ד"ה נסדק דהיינו גרגרת כו' של"נ בה חוליא כו'. וכ"כ הרא"ש ושנו משנתם כרב בחולין (מה) והל' כריו"ח שם דבמשהו סגי זולת סה"ת הביא הב"י שפסק כרב:

רש"י ד"ה מאי לאו תפוח שנתפח ונרקב. כצ"ל:

רש"י ד"ה לא תפח. ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו. וצ"ל דמיירי בי"ט ב' דאינו פסול משום חסרון:

רש"י ד"ה הא לן. עי' כה"ד אבל הוא היפך המציאות כי כוש (העטיאפי"א) היא דרומית מערבית לא"י ובבל מזרחית צפונית וא"כ אדרבה א"י קרובה לכוש יותר מבבל ולפרש איפכא ג"כ לא יתכן דמתניתין תשמיע לבבל לכן נלל"פ להו היינו לבני כוש עצמן כשר ולן היינו בש"מ כולן פסול דאתי למיחלף בדומה לכושי ואף דבכ"מ כוונת לן ולהו כפרש"י מצינו הרבה שהלשון שוה ופי' משתנה: