רש"ש על סוכה כג:

גמרא דתניא הלוקח יין כו'. בגליון בשם מ"א צ"ל דתנן כו' ולא ראה בתד"ה דתניא:

רש"י ד"ה ה"ז גיטך ירא שלא ימות פתאום. משמע דתקנה טובה היא רק שאסורה לאכול בתרומה וקשה דמחמת חשש זו היא השעה כו' תיאסר עליו מיד מחמת איסור גרושה וא"ל דדוקא לאיסור תרומה לזר דהוא במיתה חששו ולא לאיסור לאו דגרושה דהא מוקי לה אביי במסקנא כר"מ דסוכה דלא הוי רק מצות עשה ודוחק לומר דגרושה קילא יותר שא"ש בכל עמש"כ בביצה (ג ב) ואולי דבאמת אסורה לו ג"כ (אלא דהוא טעה בזה וחושב לתקנה) והא דלא תני לה הוא משום דברייתא זו שנויה בתוספתא ספ"ד דגיטין וכייל בהדה ג"כ האומר לשפחתו כו' ע"ש דל"ש בה רק דין דתרומה:

תד"ה שני וקצת תימה כו' דר"י גופיה כו' יקרא שם ויפריש בשבת כו'. כצ"ל וכ"ה בר"ש בפ"ד מ"ד: