רש"ש על סוטה ו.

תד"ה אשת. מש"כ המהרש"א דהך דמתניתין הוה בכלל ח"ל דהתם אישתמיטתי' דברי התוס' ביבמות (יא) ד"ה צרת סוטה. דבסוטה שנסתרה ליכא לאו וע"ש (בע"ב) בתוד"ה מאי נסתרה ובמש"כ שם בס"ד:

במשנה והאומרת איני שותה ושבעלה א"ר להשקותה. ביבמות (צה) ובתוס' מוכח דאפי' רוצים אח"כ אינו כלום ושוב אינה שותה. ועמל"מ רפ"ב מה"ס:

גמ' אר"ע הא מילתא כו'. הגה"ש ציין ליבמות (נו) וכן איתא עוד שם (נח) ובב"ב (נג ב):

שם מדחה אתה את המים בפני כה"נ השותות. נראה דר"ל דנשים שנטמאו ושתו אם לא תבדקנה יוציאו לעז על המים לומר שאין בהם ממש וכ"מ בתוספות ורש"י לא פירש כן:

רש"י ד"ה סוטה שיש לה עדים. שראו שנטמאה מזה. עמל"מ פ"א מה"ס הלי"ד:

תד"ה אם. י"ל הנשים כו' יוציאו שם רע כו'. נראה דר"ל על המים וכמש"כ בסמוך: