רש"ש על סוטה מח:

גמרא ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין בראות האלהים. כצ"ל:

שם לא בנביאים. גי' הע"י בנביאות. וישר:

שם משחרב בהמ"ק ראשון בטלו ערי מגרש. עיין פרש"י. הנה זה לא יתכן לפרש שלא קלטו בימי ב"ש. דמ"ט לא יקלוטו. וגם א"א לפרש שלא ישבו בהם הלוים דהרי בעזרא (ב א) כתיב וישובו כו' איש לעירו ושם מפסוק ל"ו עד מ"ג חשב בהשבים גם הכהנים והלוים. ואולי ר"ל שבטלו קצתם דלא ישבו בהם. ולכאורה הייתי רוצה לפרש ששינו את המגרשים לעיירות או איפכא. אבל הדרנא בי דכיון דיש איסור לשנות כדאיתא סוף ערכין למה הותר בב"ש:

שם מאי זיפים כו' ור' אלעזר אומר כו'. כצ"ל בלא י':

רש"י ד"ה בימי זכריהו. והוא בנו של יהוידע כו'. עי' מהרש"א בח"א מה שתמה ע"ז. ולפירושו בד"ה דזה עזיהו צ"ל דויהי לדרוש אלהים פירושו דהיתה דרישת אלהים בעם בימי זכריהו דהוא עוזיהו ודוחק. גם מה שפי' שם בראות האלהים מלשון יראה קשה דלפ"ז היה ראוי להיות מתג בב' למשך היו"ד:

רד"ה שתי ככרות. עד שמגעת פני זל"ז כנוף כו'. כצ"ל והוא מלשון נוף של אילן: