רש"ש על סוטה מט.

גמרא תניא רשב"א א' טהרה בטלה טעם וריח כו'. בברייתא זו אין בה תוספות מאומה על הלשון המשנה רק שינוי מן נטל לבטל. אולם מצינו כיוצא בזה בסנהדרין (קט) ת"ר אנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב כו'. (ועמש"כ שם בהשמטות הנדפסות בסוף שקלים) ובע"ז (לד) ת"ר החרצנים כו' לחים אסורין ובבכורות (מח ב) ת"ר הוא לפדות כו'. ובע"י ליתא כלל דברי רשב"א במשנה וכ"נ מפרש"י שפירש דבריו כאן ולא במשנה:

שם ר"ה אשכח תמרתא דחינוניתא. בכתובות (סא) איתא דהנוניתא בה"א וע"ש בפרש"י:

רש"י ד"ה אחד מת. ואם אין כאן מיתה עד סופו. דבריו מחוסרי הבנה:

רד"ה אקדושא דסידרא. ויש כאן שתים קדושת השם כו'. כצ"ל:

במשנה משמת ר"ג הזקן כו' ומתה טהרה ופרישות. עי' קושיית הרש"א בח"א. ול"נ מדל"ק בטלה או פסקה כבאינך אלא לישנא דמתה משמע דעדיין לא בטלה לגמרי אלא שנתרפה קצת: