רש"ש על סוטה מח.

רש"י ד"ה תחלה. בשעריך זה מע"ש כו'. פי' זה ל"מ כעת לא בספרי ולא במפרשים. וביבמות (פו) אדרבה ילפינן דהאי לא תוכל לאכול בשעריך משתעי נמי במ"ע מן בשעריך דכאן מה להלן מ"ע כו' ע"ש:

רד"ה מפריש ת"מ ונותנה לכהן. משום דאית ביה עון מיתה כו' גזירה דלמא כו' אכיל ליה. ול"ד להא דאיתא ביבמות (צט ב) במשנה ומוכרין אה"ת כו' וכן שם (ק ב) ומוכר התרומה. דהתם מה"ת יקילו לאכלה כיון דספקים הם אבל הכא יבואו לומר דקים להו לרבנן דרובן מעשרין הם:

בא"ד אבל מע"ר ומ"ע כו' ואין בהם אלא גזל כהן. אולי ט"ס וצ"ל גזל השבט. או אפשר שכתב אליבא דר"א ב"ע ובתר דקנסינהו עזרא עי' כתובות (כו):

גמרא א"ר יצחק בית המסובך בארזים כו'. גי' רש"י רב יוסף וכ"נ שהיה גי' המהרש"א. ונראה מפרש"י דר"י מפרש מלת עירה לשני מובנים מלשון עיר ומלשון ערה וחורבן (וכה"ג עיין בביאור פ' וישלח בפסוק ותמנע היתה פילגש בשם הרשב"ם) וזה דלא כמהרש"א בח"ה ובח"א: