רש"ש על סוטה מז:

גמרא ורח"א תני היו עורפין. לעיל (לא ב) ליתא למלת תני:

[שם] ת"ר משרבו הרוצחנין כו' שאינה באה אלא על הספק. קשה כיון שרבו א"כ אכתי הוי ספק. ויל"פ עפ"י הא דאיתא בע"ז (דף ח) כיון דחזו דנפישי רוצחין כו' אמרו כו' כי היכי דלא ליחייבי ע"ש. הרי כשרבו לא דנו אז דיני נפשות. ועיקר טעם ע"ע הוא שע"י תגלה הרוצח ויעשו בו דין כמש"כ המפרשים. ועתוי"ט מ"ג. (ונ"ל דזהו שאמר הכתוב בסיום הפרשה ואתה תבער כו' ר"ל דעל ידה תוכל לבער כי יוודע הרוצח) וכיון דלא יכולו לדונו מה לנו בהתגלותו. ונ"ל עוד דסיומא דברייתא משרבו הרוצחין בגלוי כו' אינה אלא ליתר ביאור למה שקדם דכיון דלא דנום לא היו יראים מכולם והרגו בגלוי וכ"מ לשון התוספתא ברפי"ד. אבל בספרי איתא כי ימצא ולא בשעה שמצא. (וכן דרשינן לעיל (מה ב) פרט למצוי ע"ש) מכאן אמרו משרבו הרוצחנים כו':

שם וכ"ת כו' עון דפנויה לא ת"ש כי הם עם הזונות כו'. ואע"ג דלא קי"ל כר"א דאמר הבא על הפנויה עשאה זונה. מ"מ אם כבר נבעלה בעילת איסור (עי' תוי"ט פ"ו דיבמות מ"ה) שוב נקראת זונה. וגם במופקרת ס"ל לר"ע שם (סא ב) דנקראת זונה וי"פ כוותיה עי' ב"ש סי' ו' סק"ח:

שם משרבו רואי פנים בדין בטל לא תגורו כו'. בתוספתא ליתא מלת בדין והוא יותר נכון:

רש"י ד"ה רבו איש הישר בעיניו יעשה. שהרואה כו' אינו מתיירא ממנו. כצ"ל: