רש"ש על סוטה ל.

גמרא ר"א דתניא רא"א שלשתן שוין כו'. ולכאורה הנ"ל להגיה דתנן. דמתני' היא בפ"ב דטהרות מ"ז. אולם אחר התבוננות מעט נראה דשפיר גרסינן דתניא. דבמשנה שם הגי' ר' אליעזר בי' וכאן רוצה להביא על ר' אלעזר (בל"י). ובברייתא ע"כ הגירסא ר' אלעזר. (וק"ק דה"ל להביא על ר' אליעזר מהמשנה הנ"ל. וי"ל עפ"י מש"כ בתענית ו בס"ד ע"ש) אבל יותר נראה להגיה במשנה דטהרות ר' אלעזר וכאן להגיה דתנן. ודע דשם במשנה הגי' שבתרומה ושבחולין והיא נראית יותר:

רש"י ד"ה רא"א חלה. רא"א היכא דנטמאת מזידה כו'. ל"י מאין לקח זה דר"א קאי דוקא על נטמאה מזידה:

רד"ה ונותנת (בע"ב). וקוראה שם על החלה ומסלקה עם קריאת השם. עי' מהרש"א. ול"נ דזהו משום גזירה אטו כביצה. כמו שגוזר בביצה דלמא לא מיזדהר שלא תיגע אחר קריאת השם וכן רבנן גזרו אטו כביצה כדפי' לקמן:

תד"ה שלישי. ניחא לי' טפי לעשות שלישי מק"ו ראשון ונ"ל דצ"ל מק"ו אחד. ור"ל דלא נצטריך בזה לק"ו דשלישי גופי' פסול בתרומה:

בא"ד שצריך למייתי שלישי גופי' מק"ו דטבו"י כו'. כצ"ל:

מש"כ המהרש"א דל"ל דר"י סבר ליה כר"ע כו' דא"כ כו'. נ"ל דל"ד במחכ"ת. חדא דהא דקאמר שלישי מה"ת מנלן דכתיב והבשר כו' איננו מדברי ר' יוסי (והראיה דבתוספתא ליתא) אלא הש"ס הוא דקמפרש לה אליביה. שנית וכי סני ליה הוכחת הגמרא לקמן דאם איתיה לייתי לרביעי בתרומה כו'. ועי' פסחים (יט) בראשו ובתוס' שם:

ס' הישר. דהא זה כשאכל אוכלין טמאין ואח"כ שותה משקין דתרומה נוגעין זב"ז כו'. כצ"ל:

בא"ד ראבצ"א הרי הן כתרומה לטמא שנים כו'. כצ"ל:

בא"ד וא"ת מגזירה שנייה כו' א"כ כו'. ר"ל יקשה עוד (לבד קושיא הראשונה) למה כו'. ומיושב הצ"ע דהמהרש"א:

בסה"ד ולפי פי' הקונטרס כו' א"נ כו'. לכאורה זהו קושיית הריב"א שבתה"ד ומתורץ בתירוץ מורי שם: