רש"ש על סוטה כו.

גמרא שהי' רמ"א כו' וחכ"א יוציא וכשיגיע זמנו כו'. כצ"ל:

שם א"ל ר"נ תנאי היא ואנא דאמרי כהאי תנא כו'. הרמב"ם בפ"ה מהל"ס הל"י פסק דלא כר"נ. והמל"מ העלהו בצ"ע דנהי דחכמים ור"ע ורי"ש לא ס"ל כר"נ מ"מ כיון דהוא ס"ל דהלכה כרשב"א כו' למה לא נפסוק כוותיה. ואישתמיטתי' פסק הרי"ף והרמב"ם בב"ב (יא ב) דלא כר"ה שם וע"ש ברא"ש ונ"י טעמם וה"נ דכוותי'. וכן מצאנו עוד להם שם (כא ב) בדינא דבר מבואה דאוקי ריחיא כו' ע"ש. וכן בעירובין (ל) פסק הרמב"ם דלא כר"ה מטע"ז כמש"כ הה"מ והגר"א סי' שפ"ו סקכ"ח. ועיין בחדושי לאו"ח סי' ק"ס שהבאתי עוד כיוצא בזה מפסקי הרמב"ם בפ"ג מהל' ביאהמ"ק ה"ח ובפ"ד מהל' מו"מ הל"ה. ומהתוס' בע"ז (רד"ס). וכ"כ הרא"ש בפ' ר"א דמילה סי' ו' בתחלה. אולם בס"ד משמע דלהלכה ס"ל כבע"ה שהדבר בספק. וכן הרי"ף והרמב"ם. וקשיא מדידהו אדידהו. והך עדיפא טפי דר"ה או רחב"ר קאי כת"ק. וכן קשין דברי הרא"ש בהל"ק הל' טומאה סי' ז' במה שהקשה על הרי"ף שפסק דלא כר"ח. שכתב ואע"ג כו' וקי"ל משנת ראב"י קב ונקי כו' אפ"ה לא דחינן מימרא מפורשת דר"ח כו'. וכן צ"ע פסק הרמב"ם בפ"ב מהל' גנבה הלי"א כרב אע"ג דאוקימנא ליה כיחידאה כרשב"א. (ובלא"ה קשה במה שפסק כרב נגד לוי. ובפ"ה מהל' תענית הלט"ו פסק כלוי נגד רב ושמואל וע"ש בכ"מ ובב"י באו"ח סי' תק"ס ובהגר"א שם). ואולי משום דשם בבעי' דר' ירמיה מחוץ מעוברה קאמר א"ד כיון דצריך לאשתרויי בהדה בשחיטה כו'. והיינו לכאורה כרב ואכמ"ל:

רש"י ד"ה אנא דאמרי'. אלמא כר' אלעזר ס"ל. כצ"ל בל"י. וקשה דהא איכא לאוקמי דיש לו אשה ובנים ודברי הכל. שוב מצאתי להמל"מ בפ"ב מהל"ס הל' י' שעמד בזה:

רד"ה קמ"ל. וסריס בר שכיבה הוא. עי' מהרש"א. ואני אומר דגם כאן בדבור הקודם משמע דסריס לאו בר שכיבה. לכן נ"ל דהוא כמו א"נ ור"ל דקמ"ל דבר הכי הוא לשכיבה עכ"פ:

תד"ה לא ישא. בירושלמי עהכ"א כו' ובשדי יתומים אל תבא. מזה סמך לדעת ר"ש הזקן בתוס' יבמות (מב) דגרושה מותרת להנשא:

תד"ה וזו. כגון והיא לא נתפשה לאסור א"כ. כצ"ל:

תד"ה אשת סריס. עי' כה"ד. ותימה דהרי מוכח ביבמות (עט ב) מהא דפריך הש"ס מכדי שמעינן כו' דסתם סריס אדם אסור לבא בקהל וכן פרש"י שם. שוב מצאתי להתוי"ט שנתעורר קצת בדבריהם ע"ש. אך מה שנדחקו בהא דאסור לקיימן דלא קאי אסריס אדם תמוה מאד: