רש"ש על סוטה כה:

תד"ה בה"א. וא"ת מ"ש מתניתין מפלוגתא דר"ה ור"י כו'. עמש"כ לקמן בר"פ מי שקנא ע"ד אלו בס"ד:

תד"ה ב"ה סברי. דומיא דעיר ואילן כו' קוצץ ואינו נותן דמים. כצ"ל:

תד"ה לאו. והני דר"ש כו' ול"א אלא במקום מצוה כו'. כ"ה להדיא במנחות (קא ב) בשלמא פרה כו' מצוה לפדותה כו':

בא"ד והא דאמר גבי שופר של עבודת כוכבים כו' אפילו רבנן מודו כו' ופרה חבת הקדש מהני. וקשה הא דאמר שם (קב ב) מדאר"ש כה"ע לזרוק כזרוק דמי כה"ע לשרוף נמי כו' נותר ופרה אמאי מטמא ט"א כו' דמשמע דדוקא לר"ש מקשה:

תד"ה מיתיבי. ר"ש בן אלעזר כו'. כצ"ל בל"י: