רש"ש על סוטה כב:

תד"ה פרוש. בירושלמי פ' הרואה עשה מאהבה כו'. וכ"ה בירושלמי במכילתין ס"פ כשם. וקצת תימה מה שהביאו מרחוק מקום. ולהירושלמי הזה כוון הרע"ב בפ"א דאבות מ"ג מש"כ בשם חז"ל. והוא מפי' הרמב"ם שם. והירושלמי והתוס' נעלמו מעיני החכם בס' העיון פ"ו פסוק י"א בבה"מ. וכ' דשאל לחכמים איה מקום תחנותו בירושלמי ולא ענוהו:

תד"ה ושבעלה. כדאמרינן גבי ושבאו לה עדים שהיא טמאה. הוא לעיל (ו ב). ועמש"כ שם בס"ד על דבריהם דהכא. ועל דברי התוי"ט כאן בד"ה האומרת: