רש"ש על סוטה יב:

גמרא ותרד כו' אריו"ח כו' לרחוץ מגלולי ב"א. מגילה שם:

שם כיון דחזו דקא בעא לאצולי כו'. כ"ה בע"י:

שם מ"ד שפחתה מדלא כתיב ידה. והא דלא כתיב שפחתה נראה משום דשפחה יותר פחותה מאמה דהיא לתשמישים פחותים וכבדים. ולכן בבת ישראל כתיב וכי ימכור את בתו לאמה ולא כתיב לשפחה וכן בכ"מ והוא משום דבישראל כתיב לא תעבוד בו עבודת עבד לא תרדה בו בפרך וגו'. ויובן בזה מאמר אביגיל הנה אמתך לשפחה לרחוץ כו' (שמואל א כ״ה:מ״א) וכיון דגבריאל המית כולן ולא שייר אלא אחת מסתמא היותר חשובה הותיר:

שם א"ת שברת אלא שרבבת. כ"ה גי' רש"י ותוס' במגילה:

שם מילדי העברים זה מנא ידעה. ואע"ג דראתה עמו שכינה. הלא איצטגניני פרעה לא ידעו מושיען של ישראל דאולי מצרי הוא:

רש"י ד"ה המצפצפים. מצפצפים כעגורים ומהגים כיונים. הוא מלשון הכתוב (ישעיה לח יד):

רד"ה שירה. ויו"ט אחרון ש"פ היה. הס"ד ומה"ד דאמר מר :

רד"ה שהלכה בזריזות. כמו חזק ואמץ תקיף ועלם. לפנינו באונקלוס שם הגי' ואלם. אבל כוונתו על ת"י (ביהושע א):