רש"ש על שבועות ו:

גמרא שמכבנין אותו למלת. כצ"ל וכ"ה בשבת:

גמ' שם אריו"ח זו רומי. כצ"ל:

רש"י ד"ה מכבנין. והאם ליחכתו צמרו נקי כו'. כצ"ל ומלת אין למחוק עפירש"י בשבת:

תד"ה ואם. הפתוך שבסיד כיין המזוג בחלב. לפנינו שם איתא כדם וע"ש בתוי"ט:

בא"ד וי"ל כו' אלא משום דקאי את"ק. כ"נ דצ"ל ור"ל דלא משבש ליה אלא מפרש דבא לומר של צמר והא דנקיט סיד אשגרת לישן דת"ק הוא משום דקאי עליה לאפלוגי:

תד"ה אימא (בסופו). ומטומאת כהנים ל"מ למיפרך כו'. לכאורה תמוה דהא לא ענש עלה וי"ל דכוונתם דנימא הואיל והזהיר לחודא כמו שמיעת הקול וביטוי שפתים: